פריקת כתף או בשמה המקצועי Shoulder dislocation מתוארת כהתנתקות של עצם ההומרוס (עצם הזרוע) מעצם הגלנואיד (אזור מסוים בעצם השכמה). מפרק הכתף הוא המפרק הכי תנועתי בגוף ולכן גם הכי פחות יציב ולכן רוב הפריקות קורות במפרק זה. הכתף יכולה לפרוק בכיוונים שונים: פריקה קדמית שהיא הכי שכיחה ומהווה 95% מפריקות הכתף, פריקה אחורית ופריקה תחתונה. הפריקה יכולה להיות מלאה, כלומר עצם ההומרוס יצאה לגמרי מעצם הגלנואיד או תת פריקה שם הייתה תזוזה קלה בין העצמות והן חזרו למקומם. לאחר פריקת כתף מלאה, לעיתים הכתף חוזרת למקומה באופן ספונטני אך לעיתים לא ואז יש לפנות למרכז רפואי לצורך רידוקציה (החזרה) של המפרק למקומו. בכל מקרה, אם הכתף לא חזרה למקומה אין לנסות ולהחזיר אותה בעצמכם על מנת לא לפגוע ברקמות נוספות ובעיקר בעצבים או בכלי דם סמוכים. 

​

מנגנון הפציעה: 

פריקת כתף יכולה לקרות בעקבות טראומה לכתף כמו נפילה על היד, חבלה בענפי ספורט מגע כמו כדורגל, כדורסל וכו'.

 עם זאת פריקה יכולה לקרות גם ללא חבלה, כאשר התנועה השכיחה לפריקה היא 90 מעלות הרחקה של הכתף בשילוב 90 מעלות סיבוב חיצוני של מפרק הכתף (כמו לדוגמה בתנוחה שזורקים כדור למרחק), בתנועה זו ראש עצם הזרוע מחליקה קדימה ביחס לעצם הגלנואיד. 

 

מה מרגישים בזמן ולאחר הפריקה?

הפריקה עצמה לרוב מלווה בכאב עז כתוצאה מנזק לרקמות הרכות שסביב הכתף. 

לאחר הפריקה, במידה והכתף לא חזרה ספונטנית למקומה ניתן יהיה ממש לראות את ראש עצם הזרוע בולט קדימה ושאינו נמצא במקומו. כל תנועות הכתף יהיו כואבות ומוגבלות. 

​

סיבוכים של פריקת כתף:

1. תחושה של חוסר יציבות - מטרת הרצועות בגוף שלנו הוא לייצב את המפרקים ולמנוע 'עודף תנועה', כתוצאה מהפריקה חלק מרצועות הכתף נקרעות וניזוקות ולכן יש ירידה ביציבות המפרק.

2. פציעה מסוג היל-זקס Hill-sachs defect - בעת הפריקה, עצם הזרוע נעה קדימה כנגד עצם הגלנואיד וכתוצאה מכך ישנה דחיסה של החלק האחורי-עליון של ראש הזרוע כנגד הגלנואיד, כתוצאה מהדחיסה יכול להיווצר נזק לראש עצם הזרוע הקרוי על שם היל-זקס. 

2. פציעה מסוג בנקרט Bankart lesion - סביב מפרק הכתף ישנה רקמה טבעתית ושמה לברום שמטרתה לייצב את המפרק.  בעת הפריקה, כאשר עצם הזרוע נעה קדימה ביחס לגלנואיד יכול להיווצר קרע או נזק לרקמה הלברום בחלקה הקדמי-תחתון. 

3. פגיעה בעורק האקסילרי או בעצבים העוברים בסמיכות למפרק - אחד הסיבוכים לאחר פריקות היא פגיעה בעצב האקסילרי Axillary nerve, ולכן חשוב לבדוק תחושה באזור הזרוע הצידית לאחר הפריקה כדי לוודא את תקינות העצב. במידה ותהיה פגיעה בעורק האקסילרי נוכל להרגיש שהיד קרה או שיש קושי למשש את הדופק. 

​​

אבחון:

לרוב מספיקה בדיקת רנטגן XR כדי לאבחן את הפריקה אך לעיתים ישלימו גם בדיקת CT או MRI כדי לבחון את הנזק לרקמות הרכות ואם קיים נזק לראש עצם הזרוע. 

​

טיפול:

טיפול שמרני - לאחר החזרת המפרק למקום בפריקה קדמית, לרוב ההמלצה תהיה קיבוע במתלה למשך 6 שבועות, וזאת כדי לאפשר לרקמות הרכות להחלים  (שרירים, רצועות, קפסולה מפרקית ועוד). בתקופה זאת כדאי להתייעץ עם פיזיותרפיסט על מנת לקבל תרגילים שניתן לבצע כדי לשמור על תנועתיות במפרקים סמוכים ובמידת האפשר לתרגל תרגילים סטטיים לשרירי הכתף. לאחר שמסתיימת התקופה בפיזיותרפיה נעבוד על הפחתת כאבים, החזרת טווחי התנועה לטווחים מלאים בהדרגה, תרגול תחושה עמוקה (תרגילי פרופריוספציה), חיזוק שרירים המייצבים את הכתף והשכמה ותרגול בהתאם לתפקוד המטופל. המטרה הסופית היא חזרה לתפקוד קודם תוך כדי תחושת יציבות מלאה בכל התפקודים. 

טיפול ניתוחי - ישנם מספר טכניקות ניתוחיות לשיפור יציבות הכתף, לרוב ינתחו מי שפרק כתף יותר מפעם אחת ולא בפריקה הראשונה. 

​

גורמי סיכון לפריקה חוזרת: 

1. פריקה קודמת - מי שפרק פעם אחת יש לו סיכוי לפרוק פעם שניה, בעיקר אם הייתה החלמה לא מספקת של הרקמות הרכות בפריקה הראשונה ואצל אנשים עם גמישות יתר. 

2. צעירים - למטופלים צעירים יש סיכוי גבוה יותר לפרוק את הכתף, בנוסף ככל שרמת הפעילות גבוהה  יותר כך הסיכון לפרוק את הכתף פעם נוספת גבוה יותר (לדוגמה שחקן כדורסל לעומת אדם העובד בעבודה יושבנית רוב שעות היום). 

3. נזקים נוספים - לאנשים עם קרע בשרירי המייצבים את הכתף (Rotator cuff) או שבר בעצם הגלנואיד סיכוי גדול יותר לפריקה חוזרת. 

​

ההחלטה האם לבצע טיפול שמרני או ניתוחי היא של המטופל וזאת לאחר קבלת חוות דעת מאורטופד ופיזיותרפיסט ותוך התחשבות בגיל המטופל, רמת הפעילות שלו, נזק שנצפה בבדיקות הדמייה, תחושת חוסר יציבות, תפקוד נוכחי ומטרות המטופל. 

​